פסק-דין בתיק ב"ל 50987-10-10

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה - תש"ל 1970 מיום 7.10.10   (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 5% נכות יציבה (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הועדה ביססה מסקנתה על חוות דעתו של ד"ר כנאענה אולם חוות דעת זו עמדה לערעור בפני הועדה. היה על הועדה להחליף את המומחה הפסיכיאטר עליו סמכה החלטתה במומחה אחר שיחווה דעתו ויקבע הנכות בתחום הפסיכיאטרי.

2.2        בדרג ראשון ניתנה חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר כנאענה אשר המערער במסגרת ערעורו בועדה לעררים העלה השגותיו בהתייחס לאותה חוות דעת.

            הועדה לעררים כל שעשתה הוא אימוץ חוות הדעת ככתבה וכלשונה מבלי לדון בטענות המערער שהועלו במסגרת עררו על החלטת הועדה מדרג ראשון וביניהם טענות לעניין אי התייחסות הועדה לנושא הנכויות הזמניות.

2.3        הן הועדה מדרג ראשון והן הועדה לעררים לא ערכו דיון בתלונות הסובייקטיביות של המערער לעניין הפסיכיאטר.

            המערער סובל מתגובות של בהלה, לחץ וחרדה למשמע רעשים כגון טריקת דלת, אזעקה וגם בנסיעה.

            במעמד הועדה כשאין את גורמי הלחץ הללו ברור שהתגובות לא תופענה ואינן יכולות לבוא לידי ביטוי במעמד התכנסות הועדה.

2.4        קיים הבדל בין התקנות המתייחסות לנכות בעבודה לבין התקנות המתייחסות לנפגעי פעולות איבה שאז על הועדה לנהוג באופן שונה ולהתאים בעניינו של המערער פריט ליקוי 34 א' (א). ההבדל בין התקנות קיים על מנת לאפשר מתן נכות בדיוק במקרים כמו של המערער.

            בפרוטוקול הועדה לא קיים נימוק לדחיית טענות המערער בשל העדר תיעוד רפואי פסיכיאטרי משכך היה על הועדה לדון בתלונות המערער ויישומם לפי סעיף 34 א' (א) ולהתייחס לאפשרות של פגיעה זעירה ללא הפרעה תיפקודית.

3.         טענות המשיב:

3.1        לא נפל פגם בהחלטת הועדה. הועדה בדקה את המערער ועל פי ממצאי בדיקתה נתנה החלטתה ולא הסתמכה רק על חוות דעתו של ד"ר כנאענה.

            המערער לא הביא חוות דעת נגדית או מסמך רפואי הסותר האמור בחוות הדעת, לא הוצג כל מסמך רפואי המעיד על טיפול כלשהו בתחום הנפשי ודי בכך כדי להוות בסיס לדחיית כל טענות המערער בעניין זה.

            לציין, כי מותר לועדה להסתמך על חוות דעת של יועץ שניתנה אפילו בדרג ראשון.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה שעמדה בפניה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.